מיכל–את פשוט ישנה. את נמצאת. המפגש איתך גורם לי להרגיש פחות לבד. להרגיש עטופה, מוגנת, מודרכת אבל עם הרבה מרחב חיים, טעות וחופש. את נוסכת ביטחון.
את גורמת להרגיש שמה שיש הוא אפשרי. ואפשרי בעיני זה הדבר הכי טבעי שנקרא "לחיות" והכי לא פשוט, קל או מובן מאליו ללא מעט אנשים. בכל אופן – המפגש איתך והדרך שעברתי איתך לימד אותי את זה.
האפשרות להכיל גם את מה שלא מתגשם.
להיות עם החלום. להיות עם החלום שלא. להרגיש עד הסוף ומשם לעשות בחירה.
אני סומכת על הידע שלך. הניסיון. העובדה שעבדת עם אסירים. היכולת לטפל ממרחק.
העובדה שקראת ולמדת הרבה. ההרגשה שבאמת אכפת לך. שהסיפור שלי הוא חלק ממך.
שכשאמרת לי בטלפון: "אני אתן לך יד. את לא תהיי שם לבד"…
הושטתי את היד והרגשתי איך את מחזיקה לי את היד והצלחתי לחצות את הפחד.

תמר פריד

השארת תגובה