אילת אילון ומיכל גאיה גולן – מרץ 2026 פגישת זום.
יש לנו תחושה מורכבת מול האירוע הזה הנקרא ליל הסדר; אי אפשר להתנער מזה; יש בזה משהו לופת, צו שאני איני המקור שלו אבל המקור פעיל בתוכי; זה יוצר חיכוך. אין שם מרחב בחירה; איך להתייחס לזה? אנחנו שואלות, מה מדבר אלֹינו כנקודת מוצא? זה הפוקוס של הקונסטלציה
דרך העבודה:
הקשבה לשדה, הנכחת ייצוגים רלוונטים. פעם אחת מאיתנו בוחרת ייצוג ושתינו מייצגות אותו לסירוגין ואז השניה בוחרת ייצוג ושתינו מייצגות אותו. עושות שימוש באפליקציה Lets Constellate.
מתחילות בהנכחת ייצוגים רלוונטים לנו: המקור, סדר, ליל הסדר, ציווי, בחירה, ערך, מסורת, שייכות, הטקס, הסוד, משה?
הייצוג הראשון – הטקס
הטקס: מחכה שיבואו אלי. אני מוכן, אני עשוי [done], מוגמר. יש בי סדר. כמו במבנה של קריסטל וכעת יש לאייש אותי; להכניס בי ניצוץ; ליצוק למבנה חיים. אני בהמתנה; ידוע לעצמי.
את מי אתה רוצה להזמין? – אני לא מתעסק בזה. זה נשגב מבינתי. זה כל כך ידוע [built in]. זה ברור שאלו בני אנוש. מכעיס אותי ששואלים אותי כי זה אמור להיות ידוע. מעורר מורת רוח.
ואז עולות לאחת מאיתנו מילים ממקורות יהודים:
בתור הטקס, מחוברים אלי 5 בועות ובכל אחת מהן- מילה. יש ציפיה למשהו שיתממש.
-שולחן ערוך
-זכור
-מיתוס
-עכשיו
-שלום
אני גם בהמתנה שיש בתוכה ציפיה anticipation. בתוכה יש שימחה.
ייצוג שני שנכנס לשדה – שייכות
מביאה את השייכות בשני צבעים תורכיז וכתום.
כמו ילד שרץ לקראת אבא אבל יש שם חלק פנימי שקצת מהסס.
אבא עומד עם זרועות פתוחות והילד רץ לקראתו. אבא: בוא אלי בוא אלי! חווית שימחה.
אני רצה לקראת אבא שמזמין אותי לבוא אליו.
יש בתוכי גם ילד פנימי חשדן. לא רץ באופן אוטומטי. יותר תופס טרמפ על החלק האוטומטי. נשרך מאחור. הוא גם רוצה ללכת אבל משחק אותה כאילו הוא לא לגמרי רוצה.
הגוף שלי מתפתל. משהו מנסה להחזיק אותו אבל הוא לא רוצה. יש קו של חשדנות, כאילו בתוך הייצוג של השייכות יש אג׳נדה לא גלויה. חווה את עצמי כחלק מתוך קבוצה. הקבוצה מחזיקה את האג׳נדה. לא רוצה, לא בא לי להתעסק עם המודעות לקבוצה; אולי זו הסיבה שהייצוג מופיע בשני צבעים.
ייצוג שלישי שנכנס למערכת – מסורת
עיגול בצבע כחול. מסתכל אלֹ עבר ארץ ציון וירושלים, זה אף פעם לא מושג; אפשר רק לכוון לשם אבל לא ניתן באמת להגיע אליו. זה לא מקום פיסי ולשם מבטי מופנה; שם זה המקור שלי. עולה לי ירושלים של מעלה. אני הכל; אתם קיימים בזכותי; כל מי ששייך לקבוצה הזו קיים בזכותי; בלעדי אתם לא רלוונטים. כמו כיפה מעל למדינה הזו; זה מה שמכיל את קבוצת השייכות. מסורת: ״ומסרת לבנך״. כל פעם יש שם מישהו שמוסר את זה; תמסורת. כמו האדמה מתחת והשמים מעל.
הטקס – מכיר בכך שהוא על המסורת; שהיא התשתית.
ייצוג רביעי – הערך.
הייצוג לא עומד בפני עצמו. אני לא בשביל עצמי. אני חלק ממסורת. את לא יכולה להתייחס אלי כנפרד.
אני שפה [קשור במשמעות]; אני תקשורת; אני חיבור
יש כמו פתיל מהייצוג אל מישורים אנרגטיים
אני כל כך קדום; שכחתי מי אני. מרגיש מאוד מאובק; כמעט כמו מישהו שפוקח את העיניים אחרי מאה שנות שינה. מה אתה צריך? שישפכו עלי מים. בא לי לבכות [מתחילה לבכות]; שינקו ממני את האבק ואז לתת לי לאכול. זה מרגיש מוזר. ביסודות של המבנה, הם לכאורה בהווה והוא מביא קול אחר.
המסורת מסתכלת על הערך ואומרת: מי אתה? מה זה?
ייצוג חמישי – בחירה
אני לא על הייצוג. אני משמאלו בינו לבין שייכות.
אני לא מרגישה שאני יכולה להיות על הייצוג הזה. אני שמה לב שהייצוג הזה מסתכל מעבר למסורת על טקס.
מרגישה שקט במקום; נוכחות שאין בה ידיעה או התהוות של ידיעה; נוכח ושקט; כמו מקום ריק. עמדה של התבוננות; הוא שקוף.
מרגיש לי כמו ארכיטיפ; לא רלוונטי לתנועה, פונקציה שלא בטוח שיש לה כאן מקום בכלל. רעיון יפה אבל לא רלוונטי. אני מדברת אותו ממקום של עדה. זה בדרגה של פוטנציאל. לא של משהו ששייך לשדה.
ואז נכנס ייצוג שישי שמתחיל לשנות את הכל.
ייצוג שישי – סדר
ההתייחסות שלי למילה סדר ORDER – ערך רחב שעומד בפני עצמו.
מרגיש כמו שטיח מתחת לכל שאר הייצוגים. הוא המוטיב העיקרי; הוא ההקשר.
הכניסה שלו מייצרת שקט. יש שילוש: סדר – ליל הסדר- טקס
ייצוג שביעי – ליל הסדר
מביאה עבור ליל הסדר ריבוע שחור קטן שיושב ממש על הייצוג של הערך ומסתכל יחד איתו לאותו כיוון.
אינפורמציה של מסה, כמו עופרת וזה יוצר הטיה ומשיכה של כל השדה.
הוא מחזיק סיפור. יש כאן עמדה של התרסה מול כל הנרטיב. מחזיק משהו מהעבר.
מתחבר למילה ״זכור״ [את הטראומה]; מביא קול שלא רוצים לשמוע; קשור לנקודת התייחסות; מעניק תוקף לנרטיב שלנו.
הוא אומר: לא סתם אתן לא יודעות איפה לשים אותי [כי היתה התלבטות וכל מיני נסיונות],
אני נקודה שחורה כי אין לי זכות קיום וזה דוחס אותי.
כאילו יש סדר ואז מגיע ליל הסדר.
עולה קשר לכל המנודים, המוקצים, כל מי שלא נכלל במרחב השייכות של הסדר, החלק שלא רוצים להכיר בו.
יש כאן צביעות של הערכים האלו; שיש שם יומרה; חוויה של עוול.
מקתרג על כל הקולקטיב; על הציבור; שם סימן שאלה על עצם השייכות.
עולה הכסא הריק של אליהו הנביא; הכסא הריק–מי צריך להיות כאן שאינו נמצא פה? מי חסר?
יש עלבון גדול מתחת לזה. רוצה להדליק את האור על הקורבן, על המופלה, המוכחש, השקוף
ומצד שני הוא מייצג את מי שלקח על עצמו לדבר עבורם. הייצוג מכיל את שניהם.
מי מוכן להיות הפה שלי?
[הוספנו אז את משה לרשימת הייצוגים אם כי לא הבאנו אותו].
ייצוג שמיני ואחרון – הסוד
הוא פתאום מופיע. לא תיכננו אותו. לא צפינו אותו והוא פשוט הופיע והנוכחות שלו שינתה הכל.
הסוד בהקשר של הידע הנסתר. הוא המקור של הכל
מבחינתו, כל עוד מוחזק המבנה של הקריסטל המקורי, המבנה של הגיאומטריה המקודשת, לא אכפת לו עד כמה זה ארצי, או מה רמת המודעות שנכנסת לשם; כל עוד יש כלי, אני יכול להשפיע על המציאות; על החיים. זה קשור בכלים. כלי שמקבל לתוכו אור. ידע הוויתי. יש אמפתיה גדולה ללא שיפוט של כל הרבדים של המציאות. גם ברובד הכי דחוס. משהו שמאחורי הכל. במהות של הסוד הוא מגיע לכל אחד לא משנה באיזו גרסה של בהירות. כשהכלי נוצר יש לי פתח להכנס בו.
בקו ישר מהסוד יש את ערך. אני רוצה לעטוף את הכל ולהיות סלחנית כלפי כל הביטויים. אני מקבלת את כל הורסיות. אני קיימת בכולן ואין לי שיפוטיות בכלל. חווית הלב.
כשהוא נכנס, מתחילה תנועה של כל החלקים ליצירת שדה הרמוני וכולם מסתכלים על הסדר.
נותנים לנו רמזים לגבי מרחב שיש בו דואליות
יש חיבור בסקאלה של הצבעים. סוד-בחירה וערך כרוכים זה בזה
הייצוג של העוול יחד עם זה שמדבר עבורו רוצה לחוות עצמו דרך ההתייחסות של הסוד
בתמונה האחרונה, שמנו אותו מתחת לסוד שם הוא מקבל צביון יותר ילדי – כמו החלק שחוזר לשלם.
הכוונה ל״סוד״ מרמזת על תורת הנסתר שעוסקת בידיעת המשמעות העמוקה ביותר ביחס בין הבורא לעולם, סודות האלוהות, מבנה העולמות הרוחניים, הספירות, ומטרת הבריאה הפנימית. ה"סוד" אינו ידע אינטלקטואלי בלבד, אלא הבנה עמוקה של השתלשלות המציאות, סיבת המאורעות, וגילוי האחדות האלוהית המסתתרת מאחורי המציאות הנגלית.
לקביעת מפגשי קונסטלציה פרטניים או קבוצתיים, צרו קשר:
מיכל גאיה גולן 054-3186008
אילת אילון 052-686-8296