Stories from the Clinic

At times, an impression might be formed that healing occurs in a single session. The truth is that even if we are able to quickly reach the root cause of a problem, still in most cases healing is gradual.  It often takes a person time to digest new information, to accept change willingly, to release habits and to integrate into one's life all the consequences a desired outcome may bring.

The following examples give an idea of how some problems may be resolved using a combined Theta & Recall Healing session. These case studies represent different kinds of problems and their solutions. From a challenge in finding an apartment that is linked to what happened during pregnancy, to an emotional challenge whose origin is in a previous lifetime, a tumor that is in fact a solution for an emotional trauma which never got resolved for the parents, problems with varicose veins which represent family history, an injury with metaphoric meaning and a feeling we usually try to avoid but in this case, it was absolutely vital. 

היא הגיעה אלי כי כל שנה היא נאלצת לעבור דירה. כבר עברה 16 דירות!!!
היא מותשת, מוטרדת, רוצה ליצור לעצמה בית יציב, זוגיות
לכאורה אין לזה שום קשר לגופה או לנפשה… או שכן?
עולים שני דברים מרכזיים. אמה עברה ניתוח חירום להוצאת האפנדיצט ובעצם רק בזמן הניתוח גילו שהיא בהריון. העוברית (המטופלת) שורדת את הניתוח אבל החוויה מקבלת עבורה משמעות לא מודעת של: פולשים לי לטריטוריה, הצרכים של אינם חשובים, אחרים חשובים יותר ממני, זה לא בטוח להיות בבית (ברחם), אני צריכה להיעלם כדי לשרוד ועוד. במציאות, שוב ושוב ״פולשים״ לה לטריטוריה. בבית היו הרבה ריבים בין אמא ואבא וזה מחזק שוב באופן לא מודע את האמונה ש״דברים יכלו להיות אחרת אילו יכולתי להיעלם״. התוכנות הללו תורמות מאוחר יותר להפרעת אכילה בנערותה. בהיותה אנורקסית, היא מאושפזת בשניידר והוריה עוזבים את ביתם כדי להיות איתה בבית החולים שם הם עוטפים אותה באהבה. אחד המסרים הבלתי מודעים הוא ״אני מקבלת אהבה מחוץ לבית—בבית אין אהבה״. רואים איך שכבות של אמונות מעצימות זו את זו? . הבהרנו שמטרתה אינו רק למצוא דירה אחרת אלא לזמן בית בו היא יכולה לבנות זוגיות. לעיתים קרובות הצפת ״הסיפור״ והקשר שלו לתופעה, שינוי האמונות בתת המודע ופתרון המטען הרגשי, יוצרים דינמיקה חדשה המאפשרת ריפוי.

לאחר מספר שבועות קיבלתי את המכתב הבא:

״רציתי להודות לך על הטיפול. הוא פתח לי דלתות והביא אותי לדירה מדהימה !!!
הקטע המצחיק הוא ,שהדירה הזאת כול הזמן היתה זמינה עבורי אבל אפילו לא לקחתי אותה כאופציה. מחר אני עוברת דירה ואני מרגישה הבן אדם הכי מאושר ובר מזל שיש. אחרי שיצאתי ממך כיוונתי את עצמי למציאת דירה שבה אוכל לבנות אנרגיה זוגית בריאה ויציבה. כמה ימים לאחר מכן דיברתי עם חברה (שגם מחפשת דירה ) והיא שיתפה אותי שאבא שלה הציע לה לעבור אליהם לדירה. מיד נפל לי האסימון !!!
יש להורים שלי דירה ענקית שהם מנסים להשכיר כבר מספר חודשים אך ללא הצלחה. ( מעניין למה ??) בכול שנה שאני נאלצת לעבור דירה, אמא שלי מבקשת ממני שאקח את הדירה שלהם כך להסב להם ולי נחת ובכל שנה אני מסרבת בנימוס בטענה שאני רוצה להיות בת”א (הדירה בר״ג). אחרי השיחה ופתיחת הקזינו של האסימונים, נסעתי לבקר את הוריי וביקשתי מהם לקחת את הדירה, כמובן שאמא התרגשה מאוד. פרט חשוב הוא שנולדתי בדירה ויש המון זיכרונות מתוקים שהילדה הקטנה שבי רוצה לחוות.

תודה רבה לך ולכל הקסמים שעשית איתי אני מתרגשת להתחיל דף חדש מחר והיה לי חשוב לחלוק זאת איתך.״

(חוויות שהנשמה נושאת מגילגולים קודמים יכולות להשפיע על המציאות העכשווית ומופיעות כ״אמונות הסטוריות״).

בטיפול הקודם היא באה לפתור פחדים ומחסומים מעיסוק בריפוי. היתה בהתרוממות רוח ימים ארוכים. הרגישה פחות מפוחדת, יותר בטוחה אבל פתאום חוותה שאחרי שהמחסומים נעלמו, זה כבר לא מה שהיא רוצה לעשות...יש דכדוך.  אני מרגישה שיש פה איזה מעקף...  משהו לא מסתדר לי.  הקריאה האינטואיטיבית מביאה אותי לחוויה מגלגול אחר במצרים הקדומה.  האם זה מהדהד באיזה שהוא מקום עבורך? אני שואלת אותה. "מתחילת דרכי הרוחנית היתה לי משיכה חזקה מאוד וצמאון לקרוא כל דבר על מצרים העתיקה. חוץ מזה, שני הורי נולדו במצרים", היא אומרת.
אז כנראה שאנחנו בכיוון הנכון.

אנו מעלות כל מיני אפשרויות אבל זה לא מרגיש נכון. ואז אני שוב מתחברת אינטואיטיבית למרחב הפנימי שלה ופתאום אני מוצאת את עצמי בסצנה. אני חווה אותה עומדת בפני חניכה במקדש. זוהי חניכה בה היא נכשלת.
אחרי אותו כישלון מתחילה הדרדרות. פחד מוות מלעשות טעות, מעונש, מנידוי. קושי לעמוד עד עצם היום הזה בפני סמכות. אבל אני מקבלת פרספקטיבות מפעימות.
בעצם, החניכה הזו כבר היתה בדרגות מאוד גבוהות. למעשה, מהות המבחן בו היא הועמדה היה נסתר. היא הוכשלה בכוונה תחילה ובעצם לא היה לה שום סיכוי להצליח. המבחן האמיתי לא היה המבחן עצמו. המבחן האמיתי היה כיצד יתמודד החניך עם הכישלון....
כן. נשימה עמוקה.
אני מבינה שהמסר הזה הוא גם בשבילי, גם בשביל אחרים…
ברמות הגבוהות של החניכה וכדי להתקדם בדרכם הרוחנית, היה על החניכים לדעת שדבר אינו אמת חוץ מהאהבה. אופן התמודדותם עם חווית הכישלון הוא שהכריע האם עברו את המבחן. מה זה כישלון? איזה משמעות יש לזה? מי נותן לזה את המשמעות הזו? מה היא תעשה עם חווית הכישלון? במה היא תבחר? באמונות מפרידות? פחד? בושה? או באהבה ובאמת?
זה היה ועדיין, המבחן האמיתי.
עברה בנו צמרמורת. היה זה רגע מכונן.

הגיעה בגלל דלקות של שנים בורידים—מה שנקרא בעברית דליות.
מה תפקיד הורידים? להחזיר את הדם חזרה אל הלב מכל חלקי הגוף. כשיש דליות פירושו שיש מאמץ יתר ״לדחוף״ את הדם אל הלב. הדם מסמל את השושלת המשפחתית (לא סתם אנחנו אומרים: ״ זה עובר בדם״), ולכן יש לדם הרבה פעמים קשר למשפחה והלב הוא המרכז הפועם שלה . הורידים הם אלו ״האוספים״ את ״המשפחה״ חזרה אל ״הבית״.
מייד אנו מגלים שהכל אצלה קשור בנושאים של בית.
בית הילדות היה מקום מפחיד, לאבא היו נטיות אלימות, הוא בגד באמא, חוותה פחד לחזור הביתה, לא היה לה מקום משלה כי התגוררו בבית סביה, ההורים נפרדו באופן קשה כשהיתה מאוד צעירה, אבא התנתק וחייב את כל משפחתו לנתק איתם קשר (הדם גם קשור בתקשורת). היה ממש שבר במשפחה. בנוסף, בהיסטוריה המשפחתית מצד אמא חוותה המשפחה בזמן המלחמה עקירה משורשים, בריחה מפוגרומים, קשיי הסתגלות וצורך לבנות בית חדש. היא במקצועה מטפלת משפחתית (!!!).
מתי התחילה לסבול מורידים? אחרי ההריון הראשון, כשהיא עצמה נהיתה אמא. מתי זה מתפרץ? כשיש חוסר הרמוניה בבית, אחרי פרויקט עליו עבדה שנלקח ממנה, וכשחזרה לארץ מולדתה לאירוע משפחתי וכו׳.
זיהינו צורך לאסוף, לאגד, להחזיק את המשפחה יחד; רצון שכולם יהיו תחת קורת גג אחת. ״הורדנו תוכנות״ כמו מה זה אומר להרגיש בבית, זה בטוח להיות בבית, לדעת שזה אפשרי לבנות את הבית שלי, ליצור הרמוניה בבית, וגם נושאים שהיו קשורים בגבולות, בלקיחת אחריות מידתית ועוד.
המטופלת נמצאת איתי בתהליך טיפולי אבל כבר אחרי שני המפגשים הראשונים, חלה הקלה במצב הורידים ובהמשך גילנו שיש גם נושאים עמוקים יותר של בית שקשורים בדרכה הרוחנית.

הגיעה בצליעה בגלל בעיה בברך כתוצאה ממאמץ יתר. כאבים ביום ובלילה וקושי לתפקד. היתה בטיפול רפואי שלא הועיל.
אנחנו מגלות שבדיוק באותה תקופה עוזבת מקום עבודה בו חוותה קידום מטאורי אבל התעללות מצד הבוס שגרמה לה בעיות תיפקוד, ועוברת למקום עבודה אחר בו יש לה אפשרות לשגשג. הברכיים מייצגות עבורינו מחד תנועה לשם התקדמות ומאידך יציבות המונעת תנועה. יש לברכיים גם אסוציאציה להכנעה, לציות וגם לחווית חוסר ערך עצמי ביחס ליכולת ביצועית (!). בנוסף, יש קורלציה בין הברכיים והכליות אשר מחזיקות טינות ישנות, כעסים שלא באו לידי ביטוי ותחושת חוסר אונים.
הצפנו ושינינו אמונות הקשורות בערך עצמי נמוך, פחדים מול קונפליקטים, רשות לבטא ולשחרר טינות וכעסים מודחקים, העצמנו את היכולת לשחרר אנרגיות הרסניות בחיים, ליצור גבולות, לעמוד על שלי ועוד…
תוך יומיים חל שיפור משמעותי ואחרי שבוע הגיעה למפגש נוסף ללא כאבים ומבלי לצלוע.

בריקול הילינג אומרים שהקונפליקטים הנפשיים הבלתי פתורים של ההורים עשויים להפוך להיות קונפליקטים ביולוגים של ילדיהם… מעולם לא נתקלתי בדוגמה כל כך ברורה כמו בסיפור שאשתף אתכם ושבו הרגשתי כמו שרלוק הולמס אמיתי…
היא מספרת על גידול נדיר שיושב על עורק צווארה והתגלה בבדיקה שיגרתית לפני מספר שנים. לא ידוע כמה זמן היא חיה עם זה אבל הרופאים נחושים שיש לנתח. זה ודאיי שהיא תישאר נכה, קבעו ולא ברור מה תהיינה התוצאות אבל יש חשש שזה יגדל וזה מסוכן. היא נוסעת לרופא מומחה בחו״ל וגם הוא מחזק את הדברים. באומץ רב ביותר וממש לא מובן מאליו, היא מחליטה לוותר על הטיפול הרפואי. היא מגיעה לתטא הילינג.
אני מתחברת אינטואיטיבית למרחב שלה ומבקשת את הפרספקטיבה הגבוהה ביותר לריפוי. מיד אני ״חשה״ את צורת הגידול והרושם הראשוני הוא שצורתו דומה קצת לתמנון. אני חשה שהגידול ״אומר״ לי שהוא שם כדי להגן עליה. ״ממה?״ אני שואלת והתשובה: ״ממוות״. ״איך?״ בדמיוני אני מקבלת דימוי של תליה או עריפה. והמילה גרדום… שאינני זוכרת באותו הרגע את משמעותה.
אני מתחילה לשאול שאלות. האם היא חוותה איום על חייה? מישהו במשפחה מת בתליה? האם היה סיפור של פציעת ראש? מה היא יודעת על ההיסטוריה של הוריה? מאיפה באו? מה עשו? מסתבר שההורים גדלו בארץ, משפחה יחסית אמידה ולדעתה לא סביר שאבא נלחם במלחמת השחרור אבל אז היא מוסיפה פרט מענין, ההורים נפגשו באצ״ל.
אני חושבת לרגע שלא סביר שההורים היו באצ״ל ולא נלחמו…. פתאום היא פולטת את המילים: עולי הגרדום... (אני לא סיפרתי לה ש״שמעתי״ את המילה גרדום). היא מתחילה להתרגש ולבכות מבלי להבין מדוע.
אנחנו פותחים את ויקיפדיה וקוראים: עולי הגרדום היו 9 מלוחמי האצ״ל (ו 3 מלוחמי לח״י) שנשפטו על ידי הבריטים ונידונו למוות בתליה!!!! עוברת בי צמרמורת בכל הגוף והיא כבר בוכה בכי בלתי נשלט.
אנחנו עושות הטמעות ושינויים של תוכנות רגשיות ברמה הגנטית ומסיימות בריפוי אנרגטי.
באותו הערב היא מדברת עם אביה ומסתבר כך: שלושה מעולי הגרדום היו מחבריו הטובים ביותר והוא אכן לחם ונפצע בראשו על ידי כדור שהחטיא רק במ״מ את המוח שלו. עד עצם היום הזה הוא זוכר את שריקתו....
מאחר ולא היתה אפשרות לעבד את הרגשות באותה תקופה, המטען הרגשי מודחק ועובר בתורשה. בתו מגלה גידול על צווארה ש״אומר״ שהוא שם כדי להגן עליה.
במשפחה נערכות שיחות והנושא מדובר ומעובד ויש חוויה של השלמה. מספר חודשים מאוחר יותר היא חוזרת ל MRI נוסף ומשחררים אותה הביתה לשלוש שנים. הרופאים מחליטים שהגידול אינו מהווה סכנה.
אני כותבת את הסיפור הזה בפורום מקצועי ומטפל אחר מדווח על סיפור דומה. סירת הדייג של האב הותקפה לפני 67׳ ע״י הסורים בכנרת. הכדורים שרקו סביבו והוא ניצל בנס. לבתו יש גוש שומני שיושב על העורק...
נפלאות דרכי המוח והביולוגיה.  כנראה שמה שאנחנו מכנים מחלה, היא תוכנה מדויקת להפליא שמוחינו מפעיל באופן מושלם כדי לדאוג כביכול להישרדותנו.

יצא לכעס שם רע.
נאמר עליו שהוא כלי של האגו. שיש לרפא אותו. שיש לשלוט בו. שיש לנהל אותו. שהוא מזיק. שהוא מפריד. ולפעמים, שהוא מסוכן.
אני לא מתכוונת לערער על ההצהרות הללו אלא לפתוח חלון אל מציאות שבה כעס הוא אולי ניצוץ החיים האחרון.
לכל בני האדם יש את הצורך להיות אהובים. אהבה היא כוח החיים.
הייתה לי הזכות לעבוד עם מישהו שנשללה ממנו זכות האהבה. הוא חי מילדות במדבר צחיח ללא מגע, תחושת בית או חיבה. היה קצת קשה להשאר בנוכחות מלאה מול הכעס, מול העוינות מול הטינה ומול המרירות אבל כוחה המופלא של הסקירה האינטואיטיבית בתטא הילינג מאפשר לנו להתחבר אל עולמו הפנימי של אדם ולבקש לקבל את האמת הגבוהה ביותר.  אם אנחנו מבינים שכל התנהגות מתוכנתת למען ההישרדות, זה משאיר את הלב פתוח להתחבר לזהות האמיתית מעבר למערכות ההתגוננות.
ראשית קיבלתי את התחושה שאני צריכה להספיג אותו באהבה.  היה שם הרבה כעס מודחק. נלקחתי אל מקום חשוך ובתוכו, מצאתי גיץ בודד של אור שהצליח לבעור. זה היה הכעס והבנתי שלפעמים כשאדם חי בשממה של אהבה, הכעס הוא האש היחידה שנותרת לו כדי לא לאבד את התשוקה לחיות. עמדתי בפניו בענווה מרובה ונתתי כבוד לאש החיה. לפעמים צריך להזין את האש לפני שהספיגה של האהבה יכולה להתממש. נוכחות, הכלה וחמלה הינן מילות המפתח בטיפול.