הכל קשור.
הכל מחובר להכל מעבר לגבולות של זמן ומקום.
והכל בסדר. כלומר, יש סדר בדברים.
אם משהו ״לא בסדר״ משמעו, הסדר השתבש.
ואפשר ורצוי להשיבו על כנו.
זוהי במהותה, הקונסטלציה המשפחתית.
קונסטלציה היא מערכת שבה יש גורמים ובניהם יש יחסים ונקודת ההנחה היא שכל דבר שקורה הוא תוצר של קשרים, חיבורים וניתוקים בתוך המערכת. כל מערכת על חלקיה, הינה בעצמה חלק מעוד מערכות.
על פי גישת הקונסטלציה המשפחתית, הידועה גם בשמה קונסטלציה מערכתית, חיינו כפרטים, כישות עצמאית לכאורה, משפיעים ומושפעים באופן תמידי במודע או שלא במודע, ממערכות אליהן אנו משתייכים, והנושאים והדפוסים שלנו קשורים לאירועים וטראומות שהתרחשו והשפיעו על מערכות אלו. אנחנו אף פעם לא לבד. הקושי של אדם הוא תמיד קושי של המערכת.
המערכת הראשונית והבסיסית ביותר היא משפחת המקור שלנו.
אירועים בעלי מטען רגשי רב, טראומות שהודחקו בדורות קודמים, ו/או שיבושים בסדר הטבעי של החיים, הופכים באופן בלתי מודע לנטל שנישא עי הדורות שבאים אחריהם. לעיתים קרובות תופעות אלו עזרו למשפחה לשרוד אולם הצאצאים עשויים לקחת על עצמם מבלי לדעת נאמנויות נסתרות שמכבידות על חייהם ועומדות בדרכם לביטוי אותנטי של ייחודם ולהגשמה מיטיבה של משאלותיהם.
התרומה המרכזית של הקונסטלציה המשפחתית היא לגלות ולסדר מחדש את אותן נאמנויות.
אז מהו הסדר הנכון? ואיך מסדרים מחדש?
ברט הלינגר, אבי שיטת הקונסטלציה המערכתית, כינה את מה שהוא גילה: ״סדרי האהבה״ (The Orders of Love) נקודת המפתח מבחינת הלינגר היא שהכוח הגדול והמשפיע ביותר בעולם הוא אהבה ושאהבה צריכה סדר מסוים כדי שתוכל לזרום מאדם לאדם ומדור לדור ולמלא את ייעודה. מתוך התבוננותו, סדרי האהבה מתקיימים ללא תלות במשאלות או בפחדים שלנו אולם כאשר אנו מפרים אותם או מתעלמים מהם, זרימת האהבה נעצרת ואיתה נתקעת גם אנרגית החיים.
בני משפחה מעכבים את זרימת האהבה כאשר הם חווים כאב, טראומה, צער, או אובדן. מישהו קרוב מת, אולי הורה בגיל צעיר מדי, אולי תינוק בלידה; מישהו אחר נשכח; מישהו פעל בניגוד לערכי מוסר מקובלים וגורש מהמערכת, מישהו חווה פוסט טראומה אחרי מלחמה... למישהו נעשה אי צדק חמור, אולי משפחה התפרקה. כל המשפחות חוות אירועים שכאלו וכך, דור אחר דור נוצרים שיבושים בסדרי האהבה; המערכת חסרה כלים מתאימים לעבד את החוויה והיא עוברת הלאה בדורות עד שמישהו לוקח על עצמו ללא ידיעתו את המשימה.
במהלך שנים של התבוננות בשדה התופעות, הלינגר מצא מהם אותם סדרים, מהו תפקידם ומהן ההשלכות במידה ואיננו פועלים על פיהם. הוא גם גילה שלא רק לכל אדם אלא גם לכל משפחה יש ״נשמה״ (Family Soul) אשר מחברת בין כל מי ששייך אליה וכל מה שקרה בה לאורך דורות. המערכת תנוע ותתפקד בצורה מיטבית כאשר הסדר ישוב על כנו, האהבה תזרום באופן שוטף מדור לדור, וכל הגורמים השייכים למערכת יקבלו הכרה וימצאו את מקומם בתוכה.
להלן שלושת עקרונות הסדר המרכזיים:
קדימות- מי בא לפני מי מבחינה כרונולוגית? לזה שבא קודם יש את היכולת והמשאבים לתמוך ולאפשר לזה שבא אחר כך להצליח. בסדר הראשוני, ההורים באים לפני הילדים והקשר בין ילד להורה הוא קשר עמוק גם אם זה לא תמיד נראה כך כלפי חוץ. כשלהורה יש חסך עמוק, או ההורה אינו מתפקד, הילד מתגייס לעזור וקיימת בו הנטיה לא רק למלא את התפקיד של ההורה החסר אלא גם לשאת את כאבו ומשאו. הסדר של הקדימות משתבש והתפקידים מתהפכים. ברגע שהילד הופך להיות ״ילד הורי״, הוא מאבד את ילדותו והוא מאבד את הוריו. היחסים הללו יוצרים פתולוגיות רגשיות, פיסיות ו/או חברתיות. בסדר הנכון של הדברים, ההורה הוא גדול והילד קטן אבל כאשר הילד לוקח על עצמו אחריות של הורה, זה ״גדול עליו״ ויש לכך השלכות. זו רק דוגמה אחת.
שייכות- לכל מי שנולד לתוך המשפחה לאורך הדורות יש זכות שווה להשתייך אליה גם אם ״לא סופרים אותו״. (למעשה לא רק כל מי שנולד אלא גם כל מי שנהרה אפילו אם לא נולד). גם כל המעשים שהתבצעו על ידי בני משפחה שונים וכל האירועים שהתחוללו, משפיעים על כולם. לעיתים חלק מהאירועים והמעשים שהתרחשו היו מביכים מדי ועל כן נשמרו בסוד או היו טראומתיים מדי ועל כן הודחקו והוכחשו. אלא שההכחשה וההדחקה אינה מעלימה את קיומם ובסופו של יום, ימשיכו להתקיים בתת המודע הקולקטיבי של המערכת עד שמישהו מהצאצאים יאמץ באופן לא מודע תפקיד כלשהו הקשור באיזונם. התפקידים הבלתי מודעים הללו כרוכים במעורבבות [entanglement] בה מישהו לוקח על עצמו גורל של בן משפחה קדום ומשלב גורל זה בחייו.
יש פרטים במשפחה שנדחים או מודרים ממנה ויש זיכרונות שמוסתרים. אולם מה ומי שנשכחו, ממשיכים לחפש את מקומם. חווית חוסר השייכות עוברת מדור לדור ומחפשת סוג של בית. מישהו בדורות הבאים ינסה ללא ידיעתו לתת לזה הכרה. משפחה שלמה עשויה להיווצר כי מישהו פינה מקום; למשל אישה ראשונה (של סבא או אבא) שנפטרה. אם נוכל להכיר בה ולומר, בזכותך..., ההרמוניה תחזור למערכת. גם ילדים שניתנים לאימוץ או אחים ואחיות שהופרדו, יחפשו את שורשי השייכות שלהם. לפעמים מישהו שאינו בן משפחה נהיה מעורב בגורל המשפחתי כמו למשל חסידי אומות עולם שהצילו יהודים בזמן השואה. בכל מקום בו קיימים קשרים אנושיים, יש הכרה אינסטנקטיבית במה שחשוב לעשות ובמה שיש לאפשר על מנת שלא לסכן את זכות ההשתייכות. אפשר לקרוא לזה נאמנות נסתרת. כל עוד היה חוסר סדר ושייכות בעבר, יהיה חוסר סדר ובעיות של שייכות בהווה.
איזון בין נתינה ללקיחה - הדרישה לאיזון שוכנת עמוק בנפש ומבטיחה שכל מי שמקבל, מרגיש צורך לאזן בדרך של נתינה. זה משרת תפקיד חברתי חשוב מאחר וזה שומר על הקוהרנטיות של הקבוצה/המערכת. כאשר כל פרט נותן וכל פרט לוקח - מתקיים איזון. בזוגיות, אני יכול לתת רק עד כמה שבת הזוג שלי רוצה ויכולה לתת בחזרה. מערכת היחסים עלולה להתערער כאשר צד אחד נותן יותר מאשר הצד השני יכול לאזן. הסרט When a Man Loves a Woman- (1994) עם מג ראיין ואנדי גארסיה, עוסק בדיוק בתופעה הזו.
בבואנו לחקור נושא או קושי דרך הקונסטלציה המערכתית, נבחן כיצד הבעיה שלנו בהווה מושפעת מדינמיקות ותופעות שקרו בדורות קודמים ועדיין נוכחות בתוכנו; נאפשר לתהליך הקונסטלטיבי לנוע אל המקורות הקדומים של הקושי; אל השיבוש בסדר. שם נבקש לתת הכרה לכל מה ומי ששייך למערכת; לכל מי או מה שהשפיע עליה או הושפע ממנה; ניתן מקום לאובדן או לדחייה שהיו ונמצא דרך להשיב את התפקיד המתאים לדמות שאליה הוא שייך. כך נשיב את הסדר המיטיב על כנו, נחדש מגע עם האהבה ונאפשר תנועה וריפוי.
