קל מאוד להרגיש פחד, זעם וחוסר אונים מול גלי הטרור והמשברים שעוברים על האנושות. מצד אחד חונכנו להאמין שאנחנו מופרדים זה מזה, מהעולם ומכל מה שמתרחש בו ומצד שני אנו מוקפים בסדנאות, שיטות וספרים שאומרים לנו כמה אנחנו מחוברים ועד כמה התודעה שלנו עוצמתית ובעלת יכולת לשנות את המציאות אלא שזה לא תמיד ברור לנו איך.
מספר ימים לאחר פיגוע מגדלי התאומים ב 11 בספטמבר, יזמנו בלוס אנג׳לס מרחב ריפוי שאיפשר מקום בטוח לדבר ולהקשיב, לפרוק רגשות, להתכוונן, להתפלל יחד ולכבד את הנשמות שנספו וגם פשוט לחלוק את הצער העמוק והאובדן. הגיעו מעל 300 איש ואישה. אחת השאלות האחרונות ששאלנו במעגלי ההקשבה היתה: איזו משמעות אני יכול/ה לתת לרגשות שלי שתוסיף ערך לחיי? עד היום אני זוכרת את אותה בחורה צעירה שאמרה: בעוד שאני העברתי את זמני בהססנות, בהתלבטות, בדחיינות, ״הם״ (המחבלים) לא בזבזו זמן. ״הם״ היו ממוקדי מטרה ופעלו למען הגשמת הרשע. זה כאילו שאי העשייה שלי למען משהו טוב, הותירה חלל ריק שהתמלא בשלהם. מהיום והלאה, אהיה נחושה, אבחר בעשייה, אשתמש בזמן שלי בתבונה ואתייחס בקדושה לכל רגע בחיי.
באופן ספונטני היא גילתה את הכוח האולטימטיבי שיש לכל אחד ואחת מאיתנו להשפיע על המציאות…. הרצון.
רצון בהיפוך אותיות: ״נוצר״ כי הרצון יוצר. ללא רצון אין כלי שדרכו נוצרת המציאות. כולנו מגשימים רצונות. לולא הגשמנו רצונות, היינו חדלים מלהתקיים. המציאות היא ביטוי של רצונות מודעים ובלתי מודעים וככל שהם מודעים יותר, כך אנו נהנים יותר. אם וכאשר איננו יודעים מה אנו רוצים, אנו מגשימים רצונות של אחרים. לפעמים אנחנו חושבים שאנחנו יודעים מה אנחנו רוצים אבל איננו מצליחים להגשים זאת שכן תת המודע שלנו מנוהל על ידי רגשות של חוסר. חוסר תקווה, חוסר יכולת, חוסר זכות ו/או חוסר ערך שמובילים לכך שנגשים את מה שאיננו רוצים.
בתודעה קולקטיבית, יש מגוון רב של רצונות. לו כולנו היינו מסכימים לגלות את הרצונות הכי עמוקים שלנו, לו היינו מחליטים להפסיק לנהל מו״מ עם המציאות ועם עצמנו ובוחרים להגשים ללא תנאים את החלומות שלנו גם אם אין לנו מושג כיצד, לו היינו מוכנים לעשות את הצעד הבא מבלי לפחד שנפסיד את מה שיש לנו עכשיו, לו היינו משחררים את הצורך לשלוט בכל הפרטים ובוחרים להנות במקום לסבול, לו היינו יודעים שהטוב שלנו אינו צריך לבוא על חשבון אחרים, אולי אז לא היה צורך במשברים כדי לעדכן את המציאות.
כן. יש לתודעה שלנו כוח עצום להשפיע על המציאות אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים לשלוח אנרגיה למקום אחר, או להתמקד על משהו חיצוני לנו. אנחנו נקראים לכוונן את הרגשות שלנו כדי להחזיק תדר של ״יש״ במקום של ״אין״. של ״קיים״ במקום של ״חסר״ ואם ה״יש״ הוא מתדר גבוה, לא ישאר מקום לתדרים הנמוכים. אולי הדבר הכי חשוב הוא שנלמד להבין לעומק את עוצמת הרגשות שלנו. נבין איך אנו יוצרים מציאות בכוח הרגשות ונלמד לשלוט בהן ולכוונן. נבין כיצד ליצור מה שאנו רוצים במקום את מה שאנחנו לא רוצים… נבין שהרגשות שלנו הן תפילה.
המצפן ליצירת המציאות הוא הרצון.
המנוע הוא הדמיון.
והדלק הוא שפת הרגשות.
הרצון מייצר מטרה.
הדמיון מייצר חוויה.
והרגש מזין ומתדלק את החוויה הזו.
כדי להגשים רצונות, אנחנו צריכים לאמן את הרגשות שלנו לחוות את החוויה שתהיה לנו כשהרצון יוגשם. הקלה, שמחה, סיפוק, שקט נפשי, בטחון וכדומה…
אנחנו יכולים לשאול את עצמנו:
מה אני רוצה?
האם זהו רצון אותנטי?,
איזה רגש הוא מעורר?
אם אני מרגישה שקט פנימי, אהבה, שמחה, התרגשות, התרחבות, מרץ, זה סימן שאני בהרמוניה עם הרצון הזה.
אם מתעורר בי פחד, ספק, טינה, קנאה, לחץ, אשמה, כעס זה מסמן לי שמשהו בי אינו בהרמוניה עם אותו רצון.
כל מחשבה יוצרת. מחשבה ממוקדת מלווה ברגש עז מייצרת יותר מהר ויותר ברור. לדוגמה, פעולות טרור.
אז האם כל אחד מאיתנו יכול להניח למחשבות המגבילות, למקד את תשומת הלב במשאלות, להטעין אותן ברגש של ״יש״ ובאהבה ולשחרר אתן לפעולתה של הבריאה?
זה אולי נשמע אנוכי. אבל האמת היא שככל שנביא יותר מהביטוי העצמי המלא שלנו, כך המציאות תחזור להרמוניה ולשלמות שלה.
מה שמאוזן בתוכי, תורם לאיזון של המציאות.