טראומה

מקור המושג טראומה מיוונית ומשמעותו נקב/פצע הפורץ את מעטפת העור.
המונח הושאל לתחום הנפש במשמעות של אירוע או רצף של אירועים בחיי האדם המאופיינים בשטף גירויים מעבר ליכולת לעבדם. כמו החתך שקוטע את רצף העור, כך האירוע הטראומטי קוטע את רצף החיים ומשבש את חווית הביטחון הפיסי, האירגון הנפשי ומערכת הקשרים החברתית.
חוויה טראומטית מחוללת תגובה רב מערכתית שהיא גם פיסיולוגית (מחוברת למערכת ההישרדות הטבעית של הגוף), גם נפשית וגם מנטלית. הגוף רושם את התגובה והמוח מקתלג אותה כדי לשמור עלינו בעתיד.
האינסטינקט הוא להימנע מלהרגיש את זה שוב.
רב האנשים יחלימו ספונטנית באופן חלקי או מלא מאירועים אלו אך חלקם יפתחו הפרעה פוסט טראומטית המתבטאת בסימפטומים שונים של חרדה, זיכרונות חודרניים מהאירוע ודריכות יתר. 

יש חלוקה בין שני סוגי טראומה עיקריים:
טרואמה ממוקדת נגרמת על ידי ארוע יחידני ששובר את רצף החיים הנורמליים ומוגדר בזמן. ניתן לזהות את תחילתו ואת סיומו למשל כמו אונס, פיגוע, שוד אלים, תאונת דרכים  ו/או אסון טבע. ברור מה היה לפני הטראומה ומה קרה אחרי הטראומה; יש זיכרון של איך הייתי לפני כן ומה השתבש.
טראומה מורכבת מתרחשת כאשר אדם נחשף באופן חוזר ונשנה למצבים המאיימים על שלמותו הפיסית והנפשית. זוהי טראומה בין אישית שבבסיסה אפיזודות חוזרות ונשנות של שליטה רודנית, נטיעת אימה, ניצול והתעללות לאורך תקופת זמן ממושכת המתרחשות לעיתים קרובות במקביל למהלך חיים הנתפס כנורמלי כלפי חוץ. השפעת האירועים הטראומטיים על האדם היא מצטברת. דוגמאות לכך הן פגיעה מינית ממושכת בילדות ובפרט גילוי עריות, חשיפה לאלימות מתמשכת, הזנחה, מצבי שבי, פליטות, כתות, סחר בבני אדם ועוד. 

חלק ניכר מהחוויה הטראומטית נרשם בגופו של האדם: הגוף והחושים רושמים וזוכרים את החוויה הטראומטית, ובהתאם עשויים להופיע סימפטומים פוסט טראומטיים לא רצוניים כפלשבקים, זיכרונות חודרניים, סיוטי לילה, דריכות וחרדה מוגברות, עוררות יתר ועוד. הסימפטומים יכולים גם להופיע לפתע כתגובה לטריגרים מסוימים בסביבה, כמו מקומות גיאוגרפים מסוימים, רעש, קולות, ריח, תנועה, מחווה, מילים או משפטים, מראות מסוימים או צבעים.

בזמן האירוע הטראומטי, מתקיימת חוויה של פחד. לכן, בנוסף לזיכרון ההיסטורי של החוויה, נוצר גם זיכרון של פחד. הפחד הזה, מערב איבר במוח שנקרא האמיגדלה. האמיגדלה מעורבת בין השאר בוויסות פעולתה של המערכת ההורמונלית ושל מערכת העצבים האוטונומית. היא מעוררת את התגובה הראשונית לגירוי וקובעת האם כדאי להיחשף אליו או להימנע ממנו. האמיגדלה רגישה מאוד להורמוני דחק, מעורבת בוויסות רגשי ובתגובה הרגשית לסכנה.
להרחבת הקריאה על תופעת הטראומה בגוף האדם, ממליצה על המאמר הזה באתר של עמותת נט״ל: טראומה בגוף האדם.

to be continued