מה זה גילוי עריות?
בעברית, גילוי עריות הוא קיום יחסי מין בין קרובי משפחה, כשהתופעה המדווחת ביותר היא יחסי מין בין אב לבתו. התופעה נחשבת לטאבו אוניברסלי. בנוסף, גילוי עריות בין מבוגר לילד המצוי מתחת לגיל ההסכמה, נחשב להתעללות מינית בילדים ומוביל לעיתים קרובות לפוסט טראומה חמורה וארוכת טווח.
גילוי עריות בקונסטלציה:
כשהתחלתי להיחשף לדינמיקות של גילוי עריות בקונסטלציות, זה איתגר אותי מאוד.
הצפתי את מורי עם מלא שאלות שעל רובן לא קיבלתי מענה שסיפק את הצורך שלי להבין. קראתי כל מה שמצאתי על הנושא כולל את הבקורת שברט הלינגר ספג על תפישותיו המערכתיות בנושא זה ובסופו של דבר קיבלתי הזדמנות אישית להנחות כזו קונסטלציה.
זכיתי, ולקונסטלציה שהנחתי הגיעו נשים עוצמתיות ומחוברות בטירוף
אני משתפת כאן את פרטי הקונסטלציה למען הלמידה של כולנו.
[המונחה קראה את הפוסט הזה ונתנה רשות לפרסמו].
קונסטלציה מתחילה עם שאלה. מה השאלה עליה הייתי רוצה לקבל מענה?
השאלה מגדירה את המרחב, והכוונה יוצרת את התנועה.
היה לנו ברור שאין ברצוננו לחשוף בפני הנציגות את הנושא עצמו מאחר וזה מייד מעורר תגובות רגשיות ושיפוט מוסרי. לכן בחרנו בקונסטלציה עיוורת והנושא שהצגנו היה:
״לעשות שלום עם העבר-לשחרר את ההורים״.
וכך מתחילה הקונסטלציה:
המונחה מכניסה לשדה נציגה עבור עצמה ומעמידה אותה. [זו אחת הטכניקות המוכרות בקונסטלציה]
זו תהיה הנציגה היחידה שתדע את מי היא מייצגת. מכאן ואילך זו קונסטלציה עיוורת, כלומר, הנציגות נכנסות לייצוג מבלי לדעת את מי או את מה הן מייצגות.
הנציגה עבור המונחה נעמדת ומיד מתחילה לבכות.
היא אומרת שהיא מרגישה חלשה ולא מוגנת.
ממש קשה לה לעמוד.
אנחנו מביאות נציגה עבור האם.
המונחה מעמידה אותה מול הנציגה שלה, ממש קרוב.
האמא (שאינה יודעת מי היא), מביטה בבתה ואומרת שהיא מרגישה שהיא אמורה לתת לה תמיכה, אבל משהו עוצר אותה וזה לא קורה. הן מתרחקות זו מזו.
הנציגה מרגישה עוד יותר חסרת אונים ואבודה.
אנחנו מכניסות את האב. (גם הנציגה של האב אינה יודעת את מי היא מייצגת).
המונחה מעמידה את האב משמאל לנציגה עם הפנים אליה. האם כבר מרוחקת מאוד ונמצאת בצד השני של החדר; אומרת שכבר לא צריך אותה והיא מסתדרת לבד. באופן די מדהים, היא משתדלת שלא להיות בשום מקום בו הנציגה נמצאת וזזה רק למקום שהנציגה כבר עזבה אותו.
האב נעמד מאחורי הנציגה ומרגיש צורך עז לחבק אותה… הוא ממש נצמד אליה, עוטף אותה במעין תנוחה שמחזיקה אותה במקום והיא אינה יכולה להשתחרר… היא אומרת שלא נעים לה אבל אינה זזה.
במשך דקות ארוכות, ההרגשה היא ששום דבר אינו יכול לזוז.
לאחר זמן מה, אנחנו מביאות נציגה עבור אנרגיית התוקפן…. (כמו ארכיטיפ Perpetrator Energy)
הייצוג הזה הופך להיות המפתח לכל הקונסטלציה. גם נציגה זו אינה יודעת את מי או את מה היא מייצגת.
כמעט באופן מיידי, האב משחרר את אחיזתו ומתרחק ונציגתו אומרת: אני לא בטוח/ה אם אני נתתי תמיכה לך או שהתמיכה היתה בשבילי. פתאום אני מרגיש/ה שזה אולי היה צורך שלי…
(מדהים!)
אנרגיית התוקפן עצמה מתחילה להסתובב בחדר ואומרת שהיא מרגישה כמו רוח וחייבת להיות כל הזמן בתנועה; היא לא יכולה למצוא את מקומה.
האב נהיה חסר סבלנות ועצבני. בינו ובין האם לא נוצר שום קשר במהלך הקונסטלציה.
מאחר ומתוך 7 הנשים שהתנדבו לקונסטלציה, הגיעו רק 4, לא היו לי יותר נציגות והייתי צריכה להיות יצירתית. בהשראה של רגע, אמרתי לכל אחת מהן לקחת בד (ייצוג) שייצג עבורן משאב למצב שבו הן נמצאות, גם אם הן לא יודעות מהו.
הנציגה מביאה משאב עבור משהו שייתן לה כוח.
האמא מביאה משאב עבור אבא שלה ומניחה אותו מאחוריה.
האבא מביא משאב של בד צבעוני שיש בו כחול, אדום צהוב וירוק…. שמייצג מעין בשורה על משהו שעומד לקרות, אולי לידה?
אנרגית התוקפן מביאה משאב עבור מנוחה (!)
ואז הכל מתחיל להשתנות ולקבל תפנית מפתיעה.
אנרגית התוקפן מצליחה לשבת.
נציגת האב מביטה בבד של המשאב שלה ומתחילה לראות בו כל מיני דימויים. ״למה אני רואה פתאום דם״? היא שואלת. ״והנה כאן יש דמות כזו שבאה להגן על הילדה… יש פה אולי לידה… אני צריכה מספריים…״
האמא שלא יצרה שום קשר עם האב עד כה, מביטה גם היא באותו בד צבעוני ואומרת שגם היא רואה בו דימויים. עולה לה דמותה של מרים, אחותם של משה ואהרון, המתצפתת על תיבת הגומא בו אמה השיטה את אחיה משה כדי להצילו….
אם נזכר רגע, כשמגיעה בת פרעה ואוספת את התינוק, פונה אליה מרים ואומרת:
וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד. וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה לֵכִי וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה וַתִּקְרָא אֶת אֵם הַיָּלֶד.
כלומר, עולה לנציגת האם סיפור על תינוק שאמור היה להיות מושלך אל היאור ולא רק שהוא ניצל, אימו באה להניק אותו.
אני לוחשת למונחה: היה איזה שהוא אובדן של עובר בהיסטוריה המשפחתית?
והיא לוחשת לי בחזרה, כן. זו הייתה הפלה יזומה אחרי כי הם כבר לא רצו יותר ילדים.
נותרה בשדה השאלה, איך זה שייך?
אחרי הדיון הזה בדם ולידה ומרים אחות משה… האבא דוחף את הבד הזה אל עבר בד המשאב של הנציגה. כאילו להגיד: קחי את זה; זה ייתן לך כוח…..הוא אינו מסתפק בכך אלא ממש משלב את הבדים זה בזה. זה צריך להיות כאן הוא אומר.
בינתיים האמא מביאה בנוסף לאביה גם ייצוגים לאמה ולסבתה ומסתבר ממה שהמונחה אומרת לנו שהסבא היה אלים והיא קרויה ע״ש אותה סבתא רבא.
אנחנו נותנות הכרה לעובר ומשהו משתחרר וניתן שוב להפריד את הבדים. הנציגה מתרחקת מאביה ופונה להביט באנרגיית התוקפן.
בשלב זה אני מכניסה את המונחה עצמה לקונסטלציה לעמוד יחד עם הנציגה שלה.
הן פונות אל אנרגיית התוקפן והמונחה אומרת : סחבתי אותך כל חיי ואני לא רוצה אותך יותר בחיים שלי. אני משאירה אותך כאן.
הרגשות מציפים אותה ואנחנו נשארות כאן עד שהיא חשה הקלה. גם הנציגה חשה הקלה.
אנרגיית התוקפן מרגישה כמו בלון שאיבד את כל האוויר שבו.
היא נשכבת על הרצפה ואומרת את המילה: התאיינתי! (שזה אומר, הפכתי ל״אין״, נעלמתי)
וזו מתנה אדירה עבור המונחה. יש הרגשה של מיצוי.
כל כך הרבה מה להפנים מכך שההתרה נעשית מול אנרגית התוקפן ולא מול אבא או אמא….
אנחנו מסיימות ומשחררות את הנציגות והמונחה מספרת לכל אחת מהן את מי היא ייצגה ומה הסיפור.
הן מתרגשות מאוד מאוד מאוד.
אחרי ה״גילוי״, הנציגה של האבא רוצה להגיד משהו למונחה וגם נציגת האם. הן רוצות להתנצל.
זה לא ממש עובד וזו בדיוק הסיבה מדוע במקרה הזה קונסטלציה עיוורת היתה כל כך מהותית.
אחרי שכולן הולכות, המונחה נזכרת שאמא נכנסה לדיכאון אחרי ההפלה [שהופיעה בבד הצבעוני] וגילוי העריות התחיל זמן קצר לאחר מכן. כלומר כשהאב דחף את הבד לעבר הייצוג של ״המשהו שיתן לנציגה כוח״, המשמעות של זה היא שאותה הפלה היתה גורם מכריע בדינמיקה של גילוי העריות.
כשאני שואלת אותה אם לאמא שלה היתה נאמנות למישהו שקדם למערכת הזוגית עם אבא, [מאחר ובמשך כל הקונסטלציה היתה תחושה שהאמא רוצה לצאת מהמערכת, שאין לה קשר עם האב והיא מתרחקת מבתה], היא מספרת לי סיפור מדהים…. סופר מדהים!
אמא היתה מאוהבת באח של אבא. הם היו זוג. הוא חלה ונפטר מסרטן.
ואז משפחתו של האב, פחות או יותר כפתה עליו לעזוב את חברתו ולהתחתן עם זוגתו של אחיו המת.
וזה כל הסיפור.
מחקר שנעשה בקורבנות גילוי עריות מצא "תכונות משותפות" בתוך המשפחות טרם התרחשות גילוי עריות אב-בת. הכללות יכולות להיות בעייתיות, עם זאת, הן לפעמים שימושיות. הכללות מועילות כאשר מבינים מגמות אנרגטיות המתעוררות שוב ושוב במערכות משפחתיות שונות. המוח האנושי מבקש למצוא דפוסים בתוך הכאוס כדי להבין את העולם. בין התכונות המשותפות נמצא ניכור בין האם לבת, דומיננטיות אבהית והעברת האחריות המשפחתית המסורתית של האם לבתה. למרות שזהו מנגנון לא מודע, בגילוי עריות בקונסטלציה נוטים להתייחס לשני תוקפים. אחד הוא האב והאחרת היא האם.
הקונסטלציה המערכתית מתבוננת באופן מערכתי על הנושא ונוטה לגלות תובנות עבור המערכת כולה (המשפחה) ולא רק עבור הפרט. אנחנו לא יכולים לשנות את העבר אבל מנכיחים אותו בניסיון לקבל פרספקטיבה רחבה על מה שקרה במערכת המשפחתית הבינדורית שעשוי היה לתרום להתנהגות המינית הלא תקינה. לעיתים קרובות מתגלה שהאישה מרגישה משיכה אל מחוץ למערכת אולי כי היא הולכת אחרי מישהו מעברה… ההשתתפות שלה בדינמיקה הזו אינה מודעת כאמור. לעומתה, האבא נושא את האשמה המירבית כי הוא יודע טוב מאוד מה הוא עושה. התבוננות בעבר ללא האשמה ושיפוט אינו מתרץ את התנהגותו של התוקף, אולם הבנה מערכתית יכולה להוביל לשינוי רגשי ספונטני אצל הקורבן.
גילוי עריות הוא דינמיקה אנרגטית במערכת המשפחתית שהיא רחבה יותר מהפרטים המעורבים בה. אנו מתבוננים במה שיצר את ההתנהגות הרגשית של האם והאב. אילו טראומות רגשיות קדומות לא פתורות התרחשו במערכות המשפחתיות שלהם? האם גילוי עריות, התעללות מינית או אלימות היו דפוס משפחתי? האם היו דפוסי קהות רגשיים, פיצול או התרחקות משפחתית? מה קרה במערכת הזו כדי ליצור דינמיקה של התעללות? התעללות או גילוי עריות אינם נוטים להתרחש ללא דינמיקה אנרגטית או רגשית במערכת המשפחתית שמאחוריה. איזו דינמיקה יצרה תוקף שחש שגילוי עריות זה לגיטימי?
אחת הדרכים להשלים בין תוקף וקורבן מבקשת שהמונחה יביט אל כוח גדול יותר מהתוקף והקורבן גם יחד במקום לקחת צד. כאשר שני צדדי המחלוקות מביטים יחד אל המתים של כולם, לא רק אל המתים שלהם אפשר לסיים את הקונפליקט ולהתאבל על כולם יחד. או כאשר הם מביטים אל המקור האחד ממנו שניהם נוצרו.
הריפוי מתחיל כאשר אנו נותנים הכרה לצורך שלנו להתרפא ואנחנו לוקחים אחריות על הרווחה והבריאות שלנו.
״אני פותח את עצמי לסיטואציה בחושך; איני יודע מה קורה. השאלה היא: איך אגיע לאמת הצפונה בחושך? אני צולל לתוך שדה זורם; אני הופך לחלק ממנו, וזה מגיע אל מעבר. דברים נעים בשדה, חלקם אל עבר אזורים של אור, מגלים משהו ממה שיש. אני נפתח לזה וממתין שמשהו יבוא אליי. הדימוי לתהליך הזה הוא: אני חש את דרכי בחושך לאורך קירות עד שאני מוצא דלת. כשאני מוצא מקום של אור, אני מנסה לתאר את מה שמאיר אותי עם מילה מלאה ובשלה. כאשר נמצאת המילה הנכונה, אלה שעבורם היא הופיעה, תופסים אותה ברמה שמעבר למחשבה רציונלית. המילה הנכונה נוגעת ומרגשת אותם, גם כשהם לא מבינים איך".
ברט הלינגר יחד עם גונטהארד וובר והאנטר באומנט, הסימטריה החבויה של האהבה 1998