בשנת 1997 בעודי עוברת במסדרון צדדי של המרכז הרוחני ״אגפה״ (Agape International Spiritual Center) אליו השתייכתי בארה״ב, צד את עיני פתק שהיה מוצמד לאחת הדלתות, כתוב בכתב יד: ״פגישת העונה לאי-אלימות״ (a meeting for a Season for Nonviolence). הדלת היתה פתוחה ואיש עדיין לא היה שם. חשתי התרגשות שלא הבנתי את פישרה. באופן מוזר ידעתי מיידית שאני שייכת לכאן אבל לא הוזמנתי… כשמנהלת הפגישה הופיעה, היא עידכנה אותי שאין באפשרותה לתת לי פרטים אבל מן הסתם בעתיד הקרוב, אני אשמע על כך יותר.
עברו מספר שבועות והדבר לא הניח לי. יום אחד שמעתי כבדרך אגב שאותה קבוצת אנשים נפגשת בביתו של מישהו באותו ענין (שעדיין לא היתה ברורה לי מהותו). באופן מאוד לא אופייני לי שדרש ממני אומץ לב ונחישות (אני בדרך כלל נוטה לציית ולהמתין לאור ירוק….), נסעתי לביתו של אותו אדם ודפקתי בדלת. היו שם כל ״ראשי ומנהיגי״ המרכז ואני, בדחילו ורחימו אמרתי שיש לי הרגשה שאני אמורה להיות חלק מהפרויקט הזה—שבאמת היה לי מושג קלוש למדי מהו….
להפתעתי התקבלתי בסבר פנים יפות.
A Season for Nonviolence
העונה לאי-אלימות (A Season for Nonviolence) היא קמפיין של 64 יום בין ה 30 לינואר ועד ה 4 לאפריל שהחל ב 1998 בהשראתו של ארון גנדי (Arun Gandhi), נכדו של מהטמה גנדי שבחר להנציח ולפרש מחדש את מורשת אי האלימות בפרק הזמן שבין יום השנה ה-50 למותו של סבו ובין יום השנה ה-30 למותו של מרטין לותר קינג ג׳וניור, שני ענקים שהובילו בזמנם תנועות עממיות של המונים לשינוי חברתי בדרך אי אלימה. הקבוצה אליה הצטרפתי נבחרה ע״י ארון גנדי להוביל את הקמפיין הזה בעיר לוס אנג׳לס ונקראה SNV-LA. ב-30 בינואר 1998, נפתחה ה״עונה״ בטקס מרכזי באו״ם. אירגונים ב 111 ערים שונות בארה״ב וב 10 מדינות נוספות בעולם, יזמו קמפיינים עממיים רבי משתתפים שנפחו חיים ברוח ובפרקטיקה של אי האלימות כדרך עוצמתית לריפוי, טרנספורמציה והעצמה של אנשים וקהילות.
בשלב מסוים בו התיכנון עבר לשלבי ביצוע ולא היה בכלל כסף בקופה לתשלום משכורות, ישבתי במדיטציה וביקשתי הכוונה. מה ששמעתי בתוכי עורר בי מחד התרגשות מאוד גדולה אך מאידך, היה מהול בה פחד שהעביר בי רעד וגרם לגרוני להשתנק כשהרמתי את הטלפון ושמעתי את עצמי אומרת למנהלת הפרויקט שאני באה לעבוד איתה פול-טיים.
מה ששמעתי בתוכי היה: ״שימי את כל הקלפים שלך על זה!!! שירפי את כל הגשרים מאחוריך ואל תביטי לאחור…..״ עד עצם היום הזה אני יכולה לחוש את הפחד ההוא. איך אתקיים? איך אשלם שכ״ד? מה יש לי באמת להציע? מה יקרה לפרנסה שלי? איך אעמוד בזה? מי אני חושבת שאני? אולי זה הפחד שמופיע כאשר אנחנו באמת פוגשים ייעוד… ואנחנו מרגישים שזה תובע מאיתנו יותר ממה שאנחנו מאמינים שיש באפשרותנו לתת…. אבל משהו בנו יודע שלא נוכל לוותר…. אנחנו מרגישים שזה גדול עלינו כמה מידות… זוהי קריאה מהעתיד שלנו… מהחלק האבולוציוני שלנו שכבר קיים שם ומאיר לנו את הדרך, ויחד עם זאת אנחנו לא מרגישים מספיק גדולים, מספיק חזקים, מספיק מוכשרים וכו׳… אבל בסוף אנחנו חוצים את התהום של הפחד הזה אל חוף מבטחים שם הנשמה שלנו מקבלת אותנו בברכה ודואגת לכל מחסורינו.
לצעוד בנתיב הנשמתי - התחייבות ששכרה בצידה
ופול טיים זה היה. 10-14 שעות עבודה ביום. בהתנדבות מלאה. לאחר כ 5 חודשי עבודה מאומצים, כ-1000 איש השתתפו בטקס הפתיחה שלנו באולם מלא עד אפס מקום. במהלך הקמפיין נגענו, שוחחנו, לימדנו והגענו לכ-35,000 אנשים דרך 174 אירועים ברחבי העיר. 280 אירגונים הצהירו על תמיכתם והרבה מאוד פרויקטים משותפים נוצרו והמשיכו לשגשג שנים לאחר מכן. אני גיליתי כמה תמיכה אני מקבלת כשאני צועדת בנתיב הנשמתי שלי. גיליתי יכולות שלא ידעתי שיש לי; מיומנויות שלקחתי כמובן מאליו. הרגשתי איך וכמה אני פורחת כשאני עובדת בשיתופי פעולה עם אנשים וקבוצות בשדה בו יש שיתוף של ידע, משאבים, כוונה וניסיון. פגשתי אנשים מדהימים שהפכו עבורי למורי דרך ומנטורים מעוררי השראה. ישבתי לרגלי ולמדתי מפי אנשים שהובילו קמפיינים בלתי אלימים לשינוי חברתי בתנאים בלתי נסבלים ו״ננגעתי״ בחיידק הזה ששמו אי-אלימות בו מצאתי כלי לביטוי האיכויות הגבוהות ביותר של מה זה אומר להיות בן אדם. הרגשתי שאני מתחברת לכור מחצבתי הנשמתי, לשבט הנשמות שאליו אני שייכת.
במהלך הקמפיין יזמנו מפגשים לקהל הרחב עם רברנד ג׳יימס לאוסון (Rev. James Lawson), מי שהיה המנטור הראשי ומעצב הקמפיינים של מרטין לותר קינג ג׳וניור (Martin Luther King Jr) בתקופת המאבק לזכויות האזרח בארה״ב (the Civil Rights Movement). מפגשים אלו היו כל כך מבורכים שאחרי סיום הקמפיין המשכנו אותם וכך, במשך שלוש שנים למדנו מפיו של המאסטר בכבודו ובעצמו. השתתפנו בקמפיינים רבים ולמדנו להבדיל בין אי אלימות כטקטיקה ואי אלימות המושתתת על בסיס מוסרי-רוחני.
עם סיום הקמפיין, חשנו כזה מומנטום שייסדנו את המרכז לקידום אי האלימות בלוס אנג׳לס ( The Center for the Advancement of Nonviolence) שעבר מאז כמה וכמה טרנספורמציות, מתוך מטרה להכניס את הנושא אל מערכת החינוך, להמשיך ליצור שיתופי פעולה וליזום נתיבים להפצת הידע והפרקטיקה של אי אלימות ככלי לטרנספורמציה אישית וחברתית.
אי-אלימות בפרלמנט דתות העולם בקייפטאון...
ב 1999, הקשר שלי עם ״עונה של אי אלימות״, פתח בפני את השער לייצג את האירגון שלנו ולהנחות בכנס בינלאומי לדתות העולם בקייפטאון, דרום אפריקה שם זכיתי להיות נוכחת בקבלת פנים אדירה ומרגשת של נלסון מנדלה בתוך איצטדיון ענק, ובהתקנה עוד יותר מרגשת של עמוד שלום (Peace Pole) בבית הכלא ברובין איילנד בנוכחות מי שהיו כלואים שם יחד איתו.
בנוסף, פגשתי בכנס מורה רוחני סופי מסנגל ששינה את חיי ויחד עם אותו מורה מיסטיקן, שייח עבדוליי ג׳יי, הגעתי להשתתף בועידת המילניום הבינלאומית של מנהיגים רוחניים באומות המאוחדות בשנת 2000.
ב 2003, עזבתי את עבודתי השכירה והקמתי בשותפות עם הבוסית שלי לשעבר שהפכה לחברתי הטובה ביותר, אאישה מייסון (Eisha Mason) עסק להנחיית סדנאות וקורסים על בסיס אי האלימות ליחידים, קבוצות ואירגונים בשם: Soulforce Trainings. פרטים על חלק מאותם קורסים תוכלו למצוא כאן.
אי אלימות - ניצחון של נפש האדם
וכל זה התחיל עם פתק קטן שהוצמד לדלת רעועה במסדרון צדדי והקשבה אל ליבי.
בנימה עוד יותר אישית, אני יכולה להגיד שעבורי אי-אלימות היא אי-של-שפיות. אי אלימות היא אמת שמאפשרת לי להשאר במרכז שלי ולדעת שיש לי עוצמה נגישה ובלתי מעורערת גם אם נראה כלפי חוץ שאני חסרת אונים. אף כי קמפיינים של אי אלימות השיגו בהחלט השגים מרשימים מאוד בהסטוריה, הם לא בהכרח מצליחים בכל פעם להשיג את כל המטרות אבל הם תמיד מעוררים בשדה התודעה חזון, תקווה ואהבה. זהו תמיד נצחון של נפש האדם.
אני מזמינה אתכם ללמוד, להתענין, לקרוא, לחקור את עקרונות אי האלימות, את ההסטוריה שאותה לא מלמדים בבתי הספר שלנו, את העוצמה וההבטחה שיש בה ולקבל השראה.
אופאייה מציעה מספר קורסים וסדנאות בנושא של אי אלימות שאותם ניתן להזמין או לארגן. 
״אלו אשר נועדו לחולל שינויים רדיקלים במצבם של בני האדם ובסביבתם, אינם יכולים לעשות זאת אלא על ידי התססה של החברה. יש רק שתי דרכים להוציא זאת אל הפועל, אלימה ובלתי אלימה. לחץ אלים מורגש על הישות הפיסית ומדרדר את מי שמשתמש בו בעודו מדכא את קורבנותיו, אבל לחץ בלתי אלים המיוצר דרך הנכונות לשאת סבל, אינו נוגע בגוף הפיסי אלא מחזק את עמוד השדרה המוסרי של אלו שנגדם הוא מופעל״ מהטמה גנדי
״הגישה הבלתי אלימה איננה משנה באופן מיידי את ליבו של העריץ. ראשית, היא עושה משהו לליבם ולנשמתם של אלו המחויבים אליה. היא מעניקה להם כבוד עצמי מחודש; מעירה בהם משאבים של עוצמה ואומץ לב שהם לא ידעו שיש להם...״ מרטין לותר קינג ג׳וניור