אודות רוחניות מעשית

"ישנו כוח מיסתורי בלתי ניתן להגדרה השורה בכל; אני חש בו אף כי איני רואה אותו. אותו כוח בלתי נראה הוא זה אשר הופך את עצמו למוחשי ויחד עם זאת נוגד כל הוכחה, משום שהינו כה שונה מכל מה שאני תופס באמצעות חושי.  הוא מתעלה מעבר לחושים...״ מהטמה גנדי

הממשות של העולם הגשמי סביבנו, יחד עם יכולתנו היחסית לצפות את התנהגותו היום-יומית, תורמות לחווית הוודאות בקיומה של המציאות כפי שאנו מכירים אותה. יחד עם זאת, אנחנו עדיין חשים באופן אינטואיטיבי שיש כוח גדול יותר שמכוון את היקום.  מסונכרן ומכוונן, הוא מנוהל ע״י עקרונות נצחיים שמייצרים עבורינו ריפוי ואהבה או כאב וסבל בהתאם לשימוש שאנו עושים בהם. 

רוחניות מושתתת על עקרונות יסוד נצחיים שאינם כפופים לנסיבות משתנות. ההכרה בהם מאפשרת לנו ליצור תבנית חדשה אשר יכולה להכיל את אי הוודאות ואת הפחד מהלא נודע ועדיין להקשיב לקריאה לנוע, לשנות גם כשאיננו יודעים לאן התנועה מובילה. ההתפתחות הרוחנית מחדדת בנו את יכולת ההקשבה העמוקה לתנועת החיים הטבעית שרוצה להתקיים בכל רגע נתון. היא מחזקת את האינטואיציה, את היכולת לתת אמון ולפעול באופן התואם את האבולוציה של החיים עצמם. כאשר מספיק אנשים חיים באופן זה, יש באפשרותנו ליצור חברה שאיננה זקוקה יותר למשברים על מנת לעדכן את עצמה. זוהי בפשטות משמעותה של רוחניות מעשית.

ניתן לומר שרוחניות הינה תהליך גילוי האור הפנימי דרך החומר כאשר מנגנון גילוי האור הפנימי נעשה ע״י זיכוך. אנו מכנים זכוכית בשם זה מאחר וביכולתה להעביר את האור. כאנשים העוסקים ברוחניות מעשית, אנו נקראים לזכך את עכירות המחשבה, את עכירות הרגש ואת עכירות הגוף. כאשר אנו מזדככים, אנו מצליחים להעביר יותר אור, כלומר לגלות יותר את תכונות הכוח הבורא את המציאות ואותנו. אחת ההשלכות לכך היא שזה מאפשר לנו להוליך (מהמילה ״מוליכות״) יותר אנרגיה ובשפה פרקטית, לארח במרחב שלנו אנרגיה (נוכחות, דיעות, קשיים של מישהו או משהו) שקודם לכן יצרנו מולה התנגדות.  ככל שאנו יכולים לארח יותר ממה שקודם לכן איים עלינו ולא יכולנו להכיל, הרי שיש יותר סיכוי שאותו דבר או ענין יוכל לעבור טרנספורמציה. זוהי רוחניות מעשית במיטבה. 

אדם העושה עבודה רוחנית מסוג זה, מכיר בקשר בין העולם שמתגשם במציאות ובין המטריקס הפנימי שמייצר את הארועים סביבו ולכן לוקח אחריות על תגובותיו, רגשותיו ומחשבותיו והדרך בה הוא משתתף בקיום אותה מציאות.

אחד ממורי, ד״ר מייקל בקווית (Dr. Michael Beckwith) מתאר את ההתפתחות הרוחנית ב 4 שלבים עיקריים:

1.  ״לי״ (To Me)— השלב בו האדם נמצא עדיין בתודעה קורבנית.  חוויתו היא שהכל קורה לו, הוא קורבן של נסיבות, כוחות חיצוניים לו אשמים בסבלו והוא חש חסר אונים לשנות זאת.  ההתעוררות הראשונית שלו היא להכרה שיש לו כוח השפעה.
   
   

2. ״לזה״ (To It)— השלב בו האדם מתחיל להבין את החוקיות שיוצרת את המציאות וכיצד דפוסי החשיבה והרגש שלו משתתפים ביצירתה.  הוא מרגיש שהוא יכול להגשים את רצונותיו ולנתב את חייו ע״פ בחירתו והוא מתחיל לקחת אחריות אישית.

3. ״דרכי״ (Through Me)—מתעוררת באדם כמיהה עמוקה לחיות חיים מלאי משמעות.  הוא מרגיש שיש כוח גדול ממנו שרוצה לבוא לידי ביטוי דרכו והוא שואף להגשים משהו שהוא מעבר לצרכיו החומריים. אנחנו נוטים לכנות זאת ייעוד. האדם מפתח כלים וערוצים דרכם הוא יכול להשפיע לטובה על המציאות.

4. ״כמוני״ (As Me)—האדם מתעורר לתודעה גבוהה של אחדות הבורא.  אין זו אמונה בלבד אלא חוויה אמיתית של הארה.  מתוך תודעת אחדות זו, האדם יכול להתמיר פחד לאהבה ולהגשים יש מאין והוא מגלה את טבע האלוהות כבלתי נפרד מהרוח האנושית.

ד״ר מייקל בקוויט מדבר על ארבעת השלבים ב SuperSoul Sessions (באנגלית)